הגיע הזמן הזה בשנה לעשות תבחין עורי. יום ראשון נלך לעשות בדיקה אחרי חצי שנה. הוא אוכל 3 בוטנים ביום.
הוא כבר לא מתרגש מזה אבל ... היו זמנים שאלון ממש התנגד לעשות את הבדיקה.
הפחד, החשש, חוסר אונים, חוסר שליטה, אי ודאות, הכאב – כל אלו השתלטו על היכולת שלו לשתף פעולה.
מה אומר ומה אגיד, הוא צודק !
כשאלון היה בן 5 למדתי להיות אמא מאמנת ולכן עם הכלים שלמדתי בקורס עשינו הכנה מראש.
קודם כל הטרמה מלשון טרם / לפני: סיפרתי לו כבר ביום חמישי שביום ראשון אנחנו הולכים לעשות בדיקה, מה יעשו ואיך יעשו.
התגובה הייתה אני לא הולך – שוב קפצה לה ההתנגדות. לגיטימי ! אבל אני שתלתי את הידיעה.
ביום שבת עשינו סימולציה: הוא הרופא, אני החולה, והוא עושה לי בדיקה.
ממש לפי כל השלבים: סימון נקודות בעט, טיפת מים עם מזרק, דקירה קלה עם קיסם וטיימר של 20 דקות לראות אם יש תוצאה.
אחרי 15 דקות התגנבתי לחדר והוספתי צבעים, צהוב ואדום, היי יש תגובה ! כשצלצל הטיימר הוא בדק אותי, אמא מה זה ? אז עברנו שלב שלב ופענחנו את התוצאה.
אין מה לעשות יש תגובה, אמא אסור לך בוטנים.
בראשון בבוקר הוא קם, התלבש ויצא איתנו לבדיקה. בבית החולים הוא נכנס לרופאה והקשיב, רגוע.
בסוף הבדיקה נדחתה לעוד שבועיים, אבל מה זה עשה בעצם ? זה נתן לו שליטה ! זה נתן לו בטחון ! הוא ידע מה עתיד לבוא - אין חוסר ודאות, אין פחד ! זה נתן לו שקט !
אנחנו קיבלנו שיתוף פעולה וילד רגוע, שמח ובטוח בעצמו שהבדיקה הזאת קטנה עליו.
ד"ר דקלה לנקרי תמנה (PhD), אמא, מרצה, חוקרת, מאמנת אישית ומדריכת הורים
コメント